אני אב חד הורי.
הילד שלי מבלבל אותי. הוא אף פעם לא מרוצה. לא משנה מה אני מנסה לעשות כדי לשמח אותו זה כמעט אף פעם לא עובד. אני לא מבין מה באמת הוא רוצה. נדמה לי שאני מבין ואז אני מבין שבעצם אני לא מבין.
יום אחד הזמינו אותנו לשיחה עם היועצת וסיפרו לנו שהוא מתנכל לאיזה ילד אחר, שהוא איים עליו ואמר לו דברים שלא האמנתי שזה יצא מהפה של הבן שלי. דיברו על טיפול פסיכולוגי ושכנראה מה שקורה בבית משפיע עליו ועוד כל מיני דברים וכמובן שמיד שנינו, אני וגרושתי, הרגשנו אשמים וסליחה על המילה, חרה של הורים ויחד עם זה זה גם קומם אותי כי אני משקיע את הנשמה שלי בילד הזה אז מה עוד??
לעשות את הסיפור קצר, חבר סיפר לי שגרושתו הולכת לאיזה טיפול בילד שלהם בלי שהילד בכלל נמצא ושכל מיני דברים משתנים וזה עורר את הסקרנות שלי.
באתי פתוח. פגשתי זוג ,אילת וגיא.האווירה הייתה נעימה. הם ביקשו ממני לספר למה באתי. הם שאלו כל מיני שאלות ואחר כך הסבירו לי מה הם עושים. הם אמרו שהמטרה שלהם זה להרגיש את הילד מהבפנים שלו.לדעת איך הוא מרגיש ולא איך אני אבא שלו מרגיש שהילד מרגיש כי אני לא באמת יודע.
עצמנו עיניים והם אמרו בקול שאנחנו מבקשים להתחבר לילד שלי בלי הדעות והרעיונות שיש לנו עליו. הם אמרו לי לא לצפות לשום דבר ושכל מחשבה שעוברת לי בראש או כל דבר שאני פתאום מרגיש הם קשורים וחשובים.
הרעיון של לעצום עיניים היה לי מוזר אבל חשבתי לעצמי שכל החיים האלה מוזרים ואם הבן שלי שחשבתי שאני מכיר אותו עושה דברים כאלה כמו שהוא עשה אז אני כנראה לא מבין כלום, אז מה אכפת לי לנסות? בתכל'ס זה היה פשוט.
עצמנו עיניים.התחילו לרוץ לי כל מיני מחשבות בראש. נזכרתי איך הוא נולד. כמה פחדתי להחזיק אותו ועוד כל מיני פלאשים שרצו לי בראש. פתחתי עיניים ראשון, ראיתי את שניהם עם עיני
ים עצומות כותבים כמו משוגעים. כותבים וכותבים. אחר כך כל אחד אמר מה הוא "קיבל". כאן זה התחיל להיות מעניין… שני אנשים שלא מכירים את הבן שלי ולא ראו אותו בחיים סיפרו עליו דברים כמו למשל שיש במשפחה שלי פחד מעין הרע ושאסור להגיד שטוב ומרוצים כי אולי מישהו יקנא. זה הדהים אותי כי ככה בדיוק אני גדלתי. או למשל שהילד שלי נורא מפחד להיכשל, שלהיכשל זה כמו ליפול ואם הוא לא מרוצה אז זה ליפול מפחות גבוה כי אם הוא מרוצה ושמח להיכשל הרבה יותר מכאיב לו.
בכנות אני אגיד שלא הבנתי את כל מה שהם אמרו אבל הרגשתי כמו שאני פותח דלת חדשה לילד שלי. זה היה מדהים. באמת. קשה להסביר את זה.
זה מזכיר לי כשהייתי ילד ולקחו אותנו לסיור ב". אני הייתי חולה על שוקולד ולראות את כל המכונות ואת כל תהליך הייצור עד שבסוף יש שוקולד היה רגע שאני לא אשכח. אחר כך כל פעם שאכלתי שוקולד ראיתי בראש את כל תהליך הייצור שלו. אפשר להגיד שנכנסתי לסיור בילד שלי…
אני די בהתחלה של התהליך. אני עוד לא יודע אם זה באמת משפיע עליו אבל אני רואה איך זה משפיע עלי. זה שינה לגמרי את האופן שאני רואה אותו וזה משפיע על איך שאני מרגיש כלפיו ועל איך שאני מתנהג אליו.
חזרה לי האהבה אליו עם ההתרגשות של פעם והוא מרגיש את זה. הוא פתאום מתקשר אלי סתם ככה בלי סיבה. אני מרגיש שהוא יותר רוצה את קירבתי. כל זה כבר שווה לי את התהליך הזה אבל אילת וגיא אומרים שהם שואפים להבראה עמוקה ומלאה של הילד. אני סקרן לראות מה זה אומר כי אני מבין שהם מכוונים הרבה יותר גבוה ממני…