כמו הרבה דברים טובים, גם הסיפור הזה מתחיל במקרה.
פנתה אלינו אשה שעובדת איתנו שנים רבות, היא ושלושת בניה מטופלים אצלנו בהומיאופתיה. היא היתה מאד מוטרדת לגבי אחד הבנים. היא הרגישה שנחוץ לו משהו מעבר לטיפול ההומיאופתי.
מתוך הכרותה עמנו, היא הציעה שניפגש שלושתנו ונחשוב ביחד איך לעזור לו.
התיישבנו בקליניקה שלא כמנהגנו משני צידי השולחן אלא באזור האירוח. הבנו שנחוץ כאן משהו שונה, שאנחנו מלאים בדעות על הילד, אנחנו "מכירים אותו", יודעים להגיד "מה הבעיה" שלו, וכל זה עדיין לא מאפשר לנו לעזור לו.
נדרשה ראייה מסוג אחר.
עצמנו עיניים וביקשנו מאלוהים עזרה להשאיר את הדעות והרעיונות שלנו בצד, ולהתחבר לילד מתוכו, מתוך החוויה הפנימית שלו, להיות "הוא".
כשפקחנו עיניים שיתפנו אחד את השני ברשמים שקיבלנו. הם היו רבים, מגוונים ובעיקר חדשים עבורנו.
קיבלנו דימוי של קופסת מתכת גדולה, כמו תא טלפון ישן. הילד נמצא בתוכו, בחושך, כשכל בני משפחתו עומדים בחוץ, חופשיים, באור. החוויה היתה של תסכול נוראי. כל ניסיון לצאת מהתא טלטל את התא, את המשפחה שבחוץ, והסתיים בכישלון ובאכזבה קשה.
התנסות זו שפכה אור חדש ומפתיע על ההתנהגות האלימה של הילד. מאותו רגע נקודת המבט של האם השתנתה, מתפיסה שזו בעיה שצריך למגר, לאמפתיה עמוקה לבנה ולהבנה שדרושה כאן גישה טיפולית אחרת.
קבענו פגישה לשבוע לאחר מכן, אך לפני שנפרדנו הבנו שאין זה נכון להתנתק מהילד עד למפגש הבא. שוב עצמנו עיניים וביקשנו הנחייה לגבי עשייה יומיומית שתשפיע על תהליך ההבראה של הילד בין המפגשים. כל אחד מאיתנו קיבל איזשהו דימוי שאותו עלינו לשלוח לילד על בסיס יומי.
וזה מה שעשינו. מדי יום. כל אחד מאיתנו. ונפגשנו לאחר שבוע.
כבר במפגש השני דווחה האם בהתרגשות רבה על שינויים שהתחולל במהלך הימים הללו.
"בפעם הראשונה בחיי פתאום הבנתי אותו ולמה הוא מרביץ בלי הפסקה. התהליך יצר שינוי עמוק בהתנהגות שלו,פעם ביום הוא בא ומחבק אותי ממש. זה לא היה אף פעם. הוא יותר זורם. זה יותר קל. יש משהו אחר בבית שבחיים לא חוויתי אותו.”
וכך זה המשיך ממפגש למפגש. האם שמשה כ"כתבנו בשטח" ועדכנה אותנו מדי מפגש בשינויים שהתרחשו.
הבנו שזה עובד.
התהליך הסתיים לאחר 5 חודשים, וקשה לתאר את השינוי שחל בילד ובכל המארג המשפחתי סביבו.
מאז, במהלך 11 השנחם שחלפו, מאות משפחות עברו תהליך של "מרחב ריפוי משפחתי".
נוכחנו שהתהליך עובד על ילדים בכל טווח הגילאים.
גם כשהם בני 25 יושבים בבית ולא יודעים מה לעשות, בני 34 שמעולם לא היה להם קשר זוגי רציני או בני 47 התקועים בזוגיות הרסנית.