בפעם הראשונה בחיי פתאום הבנתי אותו ולמה הוא מרביץ בלי הפסקה. התהליך יצר שינוי עמוק בהתנהגות שלו, פעם ביום הוא בא ומחבק אותי ממש. זה לא היה אף פעם. הוא יותר זורם. זה יותר קל. יש משהו אחר בבית שבחיים לא חוויתי אותו.
לראות אותו בשקט שלו, לא ראיתי אותו ככה. זו הייתה חוויה מדהימה לראות אותו ככה.
הוא לא התעמת עם אחיו. גם בבית הספר הוא מבקש להגיד לבד ולא שאני אגיד במקומו. זה המון בשבילו.
זה דברים אחרים. דברים חדשים. פעם ביום הוא בא ומחבק אותי ממש. אני מרגישה אהבה ממנו. זה לא היה הרבה זמן.
הוא זרם, לא היה בקטע החייזרי שלו. בצד, כמו תמיד. זה יותר קל, הוא יותר זורם.
אני לומדת. גם לי היה את החלק שלי. גם אני הייתי בסרט. יש אוירה אחרת לגמרי בבית. נוצר משהו שונה לגמרי בבית שבחיים לא חוויתי אותו. כל העבודה איתו כאן (במרחב ריפוי משפחתי) כל כך משמעותית, וכל התהליך שאני עוברת עם זה.
כשאני רואה את הדבר החדש שנוצר אני מבינה איפה היינו. אני פתאום מבינה כמה המציאות יכולה להיות שונה. לא דמיינתי שיש משהו אחר.
ידעתי שיש אנשים שאצלם זה אחרת, אבל שאצלי זה לא יכול להיות.
הוא היה מדהים. התחברתי שוב לחלק של אהבה אליו. פתאום הוא בא וחיבק אותי, שזה סוג של חלום. מזה כשנתיים הוא לא חיבק אותי. הוא אמא לי "אמא'לה, אני אוהב אותך". הוא מאד השתנה.
פתאום גם אחיו תופס אותו אחרת. כשאחיו יורד עליו, על החולשות שלו, והוא עונה לו בהומור המיוחד שלו אז אחיו רואה אותו באור אחר. אינטילגנט, חכם, חזק.
דברים קורים, הם יותר צוחקים, יש ביניהם יותר רגעי חסד. לפני כן היתה ביניהם רק אלימות. זה שנים לא היה כך, זה ילד אחר.
לעוד עדויות מרגשות