הכל יותר רגוע. רגוע מכרגיל. היא התחילה להתקלח מרצונה. זה לא אופייני לה. היא נרדמת יותר טוב. יותר בקלות אחרי חודשים שהיתה נרדמת ב 3 בלילה.
לעומת הזעם שהיא מעוררת בי אני מסתכלת עליה עכשיו בהמון אהבה. היא הרבה יותר נעימה לי. אני מקבלת אותה כפי שהיא. משהו ביני לבינה יותר נעים, יותר רך. היא פחות נכנסת איתי לפינות בהתנהלות היומיומית. יותר בוגרת.
אתמול היינו אצל הפסיכיאטרית והיא היתה הרבה יותר תקשורתית.
היא התחילה לנסוע. נסעה באוטובוס, לקניון, בשתי רכבות עם אחותה. זה לא היה חודשים רבים. יש תחושה שהיא מתחילה להרחיב את הגבולות.
אני הרבה יותר אוהבת אותה. אני הרבה יותר רואה אותה באור חיובי. הרבה פחות נותנת לקשיים שלה להיות הדבר המרכזי. היא הרבה יותר רגועה.
דיווח לסיכום אחרי שחזרה ללכת לבית הספר באופן סדיר:
היא משתלבת מאד יפה בבית הספר.היום כבר נסעה וחזרה לבד. נרדמת בקלות סביב 10 ומתעוררת ומתארגנת בבוקר. כמעט ואין התנהגות תוקפנית. גם היא עצמה אומרת שהיא מרוצה מבית הספר. היא אפילו לא מתקשרת אלי במשך היום, למרות שהיא יכולה. היא מסתגלת יפה מאד, למרות שלא תמיד פשוט לה. היא מתמודדת יפה.
לעוד עדויות מרגשות