אני רואה בה שקט בוגר יותר. היא יותר תקשורתית. תקשורת בוגרת. היא יותר משתפת אותי. היו לה פחות התנתקויות. היא יותר מודעת לעצמה. היא התחילה לשאול שאלות בקשר לתזונה והתחילה יותר לשים לב לאיך שהיא נראית. היא יוצרת קשרים חדשים בבית ספר. היא אומרת שיש לה הרבה יותר חברות, המחנכת שלה אומרת שהיא השתנתה, שהיא כל הזמן עם חברות. היא בקשר עם הבנות בשכונה. היא התחילה ללכת לחוגים.
אתמול היא רבה עם אביה וכדרכה היא באה ואמרה לי. אמרתי לה לדבר איתו, מה שהיא אף פעם לא עושה, ו…. היא עשתה את זה!
היא לראשונה הביאה מה שמפריע לה. בלי להתלהם ובלי להתיילד ונוצרה תקשורת ביניהם.
הכי קשה לה מול חברה שהיא על תקן החברה שלה, שהיא יורדת עליה ומתנהגת אליה לא יפה. והיא דיברה איתה, וסיפרה לה איך היא מרגישה. והחברה הקשיבה, וחל שינוי.
היא עשתה לי שיחה ואמרה – "תתייחסי אלי רגיל. לא כמו אל ילדה מיוחדת". זה היה כמו שהערפל זז והשמש יצאה.
לעוד עדויות מרגשות