קיבלתי מחברת קשר מהמורה שאמרה שיש שינוי. שהיא לא יודעת לשים את האצבע על מה. משהו שם נפתח, הם אומרים. הם מאד מפוקסים עליו, אם הם ראו שינוי, אז יש שינוי.
החיים נעשו לו יותר קלים. הוא הזמין הביתה ילדה שהוא מאד מאוים ממנה. זה קרה עם עוד ילד. נסענו למשפחה וגיסתי אמרה "מה קורה פה? הוא הרבה יותר פתוח. ההתנהלות איתו יותר קלה.”
בפרידה הוא ביקש ממישהי חיבוק! זו זרימה שלא היתה לו. זה משהו מאד חדש.
זו פעם ראשונה שהבן שלי הרים לי טלפון מהקו הביתי לסלולרי כשהייתי מחוץ לבית. זה מרגש אותי העצמאות החדשה שלו. לשמוע את הקול שלו בטלפון כשאני לא על ידו….
הוא נשאר בבית עם בייבי סיטר. זהו מאורע משמעותי ביותר שקרה פעם ראשונה.
העמידה שלו מול אחיו שונה. אני לא יכולה להגיד בדיוק מה אבל היא אחרת. אני צריכה פחות להתערב. מאז שהתחלנו את התהליך פה, הקשר ביניהם שתמיד היה חזק מאד התעצם.
אתמול הוא היה מעורב בכל מיני פעילויות בישוב, יותר מכרגיל.
הוא מגלה יותר מודעות עצמית. אחרי אירוע שהיה בבית הספר הוא אמר "הם עשו לי את זה כי לא הצלחתי לרסן את עצמי, וכל כך ניסיתי".
המורה כתבה לי שסוף סוף הוא לא מנסה לרצות. כשהוא אומר "אני לא רוצה" יש לזה נוכחות.
לסיכום התהליך:
שלומו מצוין. הוא הולך בשמחה, חוזר בשמחה. בדרכו שלו הוא חוגג.
לעוד עדויות מרגשות