כמה זמן יקח הטיפול?

פורסם על ידי ב 8 יונ, 2014 בתוך מרחב משפחתי | 0 תגובות

 

זו שאלת השאלות

בגלוי היא יושבת על שני נושאים עיקריים.
הראשון הינו כמיהה למעשה ניסים שיתחולל בין רגע.
יש לנו ילד שנמצא בסבל. זה אומר שאנחנו גם בסבל, מתוך הזדהות ומתוך חוסר אונים באי יכולתנו לעזור לו.
משם באה הכמיהה הזו. תהיה לא הגיונית כאשר תהיה. שמישהו יעשה קסם וזה יתרפא. באחת.

השני הוא עניין העלות הכספית. נכון שמחיר המפגשים סביר ביותר, אבל לאורך זמן זה עשוי להצטבר.
שלבו את שני אלו, כמיהה לנס מהיר וחשש מפני הוצאה כספית גדולה, והרי לכם מתכון מנצח שמוליד את השאלה הזו.

התשובה שלנו לרוב היא זו:
לא אנחנו מחליטים.
הילד מחליט.
כשהתהליך יסתיים, נדע זאת כולנו בוודאות. אבל מנסיון עם עשרות משפחות רוב התהליכים הינם קצרים יחסית, ואורכים כ– 4 עד 5 חודשי עשייה משותפת.
זה מהר, אפילו מהר מאד!

כשרחל הגיעה אלינו לטפל בנועה, בתה בת ה– 15 שסובלת מבידוד חברתי, הסתבר שזה לא התחיל אתמול. סימנים מקדימים היו כבר בגן חובה. משמעות הדבר היא שכבר עשור, 2/3 מחייה, יש שם משהו שלא מאפשר לה ליצור קשר, שמושך אליו אש, שגורם לאחרים להירתע ממנה.

בתיכון זה כמובן הוקצן.

רחל היתה מיואשת ומתוסכלת. מילא אם היה עם מי לדבר, אבל נועה סירבה לכל סוג של עזרה. פסיכולוגית, אלטרנטיבית כזו או אחרת. כלום.
היא באה לפגישת התנסות. זה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. במקום לדבר על השיטה, פשוט חווים אותה.

התחברנו שלושתנו לנערה, ואחר כך שיתפנו.

ראינו אותה כלואה בתוך בועה, כאילו שהקרום שעוטף את העובר, שק מי השפיר, לעולם לא נבקע. רחל סיפרה שהילדה נולדה בלידה ביתית ושאכן יצאה עטופה בשק מי השפיר שלא פקע.

נראה שמאז ועד היום היא עדיין עטופה במשהו שחוצץ בינה לבין העולם.

רחל התרגשה ממה שראינו. זו היתה הפעם הראשונה בה הבחינה בקשר בין הלידה של בתה כפי שהיתה לבין אופיה של הילדה ונטיותיה. זו היתה תגלית.

היא ביקשה להיכנס לתהליך ואז כמובן שאלת השאלות: כמה זמן זה יקח?

"לא יודעים", ענינו לה. נדע כשזה יסתיים, אבל לרוב זה רק מספר חודשים.

אחרי חודש של עבודה משותפת, שכולל מפגש שבועי עם האם ללא הילדה, ועבודה יומיומית מרחוק על הילדה, האם ספרה שנועה יצרה קשר עם נערה בת גילה מהיישוב והחלה להתרועע איתה אחרי שעות בית הספר. זה לא קרה שנים.

סוף הסיפור הוא שלאחר 3 חודשים נועה הצטרפה לתנועת הנוער המקומית. בערב הורים המחנכת שלה דיווחה שמשהו משמעותי השתנה בה. היא ציינה שנועה הרבה יותר נינוחה בכיתה, מביאה את עצמה יותר ונראית מעורבת יותר באינטראקציות חברתיות בכיתה.

מצבה של נועה השתפר עד כדי כך, שרחל ביקשה להתחיל טיפול עם אלון, אחיה הצעיר של נועה.

הוא אובחן כסובל מתסמונת אספרגר.

היא לא שאלה כמה זמן זה יקח.

לפרטים ולתיאום פגישת התנסות ללא עלות וללא התחייבות

 

נשמח לתגובותיכם

תגובות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *