למי אנחנו לא יכולים לעזור או למה אני צריך להמשיך לסחוב אותו על הגב שלי??!
נפגשנו עם אשה שבדקה אפשרות להיעזר במרחב ריפוי משפחתי כדי לטפל באמה המבוגרת אך אבוי, התברר שבין רצונה לעזור לבין רגשותיה האמיתים מתקיים פער גדול. היא היתה מלאת מירמור ותרעומת על אמה (דבר מקובל, נפוץ וידוע). היא לא ידעה שובע מלספר כיצד אמה כזו וכזו וכזו. רשימת תלונותיה היתה אין סופית… במפגש עלתה ראייה מאד ברורה של האם והקושי המלווה אותה אך הבנו שאם ברצונה של הבת להשתחרר מהתחושות הקשות שיש לה כלפי האם עליה לעשות עבודה על עצמה. זה לא מה שאנחנו עושים כאן. במרחב ריפוי משפחתי אנחנו, יחד עם מי שפונה לבקש את עזרתנו עובדים על צד שלישי שאינו נוכח. אותו אדם שאינו נוכח צריך לעמוד בראש מעיניו של מי...
קיראו עודכמה זמן יקח הטיפול?
זו שאלת השאלות בגלוי היא יושבת על שני נושאים עיקריים. הראשון הינו כמיהה למעשה ניסים שיתחולל בין רגע. יש לנו ילד שנמצא בסבל. זה אומר שאנחנו גם בסבל, מתוך הזדהות ומתוך חוסר אונים באי יכולתנו לעזור לו. משם באה הכמיהה הזו. תהיה לא הגיונית כאשר תהיה. שמישהו יעשה קסם וזה יתרפא. באחת. השני הוא עניין העלות הכספית. נכון שמחיר המפגשים סביר ביותר, אבל לאורך זמן זה עשוי להצטבר. שלבו את שני אלו, כמיהה לנס מהיר וחשש מפני הוצאה כספית גדולה, והרי לכם מתכון מנצח שמוליד את השאלה הזו. התשובה שלנו לרוב היא זו: לא אנחנו מחליטים. הילד מחליט. כשהתהליך יסתיים, נדע זאת כולנו בוודאות. אבל מנסיון עם עשרות...
קיראו עודהמטופל שלא רצה לבוא
יום שלישי אחד ישבתי בקליניקה והמתנתי. אמא שיצרה איתי קשר מספר שבועות קודם לכן קבעה מפגש לה ולבנה בן ה 15 שנקבע לשעתיים הקרובות. דפיקה בדלת והיא נכנסה. לבדה. "איפה אורן”? שאלתי אותה. ידעתי ששמו אורן. "הוא לא רוצה להיכנס, אמרה. השארתי אותו באוטו. הוא לא מוכן לבוא בשום פנים ואופן”. היא התחילה לבכות. "מה עושים?" היא שאלה. "אני לא יכול לטפל בהומאופתיה בלי לראות אותו, בלי לדבר איתו. זה לא עובד ככה. את יודעת מה? יש לי רעיון!” זה היה חודשיים אחרי שהתחלנו את העשייה במרחב ריפוי משפחתי. 3 משפחות היו כבר בעבודה אינטנסיבית והתוצאות היו ממש טובות. “שיחכה באוטו. הוא כבר ילד...
קיראו עוד…אז של מי באמת בעיות הקשב והריכוז??
אני אוהבת ילדים. זה אולי נשמע קלישאה אבל זה כך. שנים עבדתי עמם כמורה ולימדתי כל דבר שעניין אותי. נקודות המפגש ביננו מעולם לא היו בחסות מסגרת שכפתה זאת עליהם ושמחת המפגש היתה רבה. מוסיקה, אנגלית, דרקונים ומבוכים, כל דבר שאפשר לנו לנסוק לגבהים. שלי ושלהם. גם כשעזבתי את העבודה עם ילדים לטובת הנחיית מבוגרים בתהליכים של שינוי מצאתי את עצמי חוזרת כל פעם לגיחות לעולם ההוראה, ל'הסניף' עוד קצת ילדים, עד שגם זה הסתיים. בקליניקה שלי לא רציתי לעבוד עם ילדים. התהליכים שאני מובילה לא מתאימים לצרכיהם והנה לפני כשנה אמא אחת פתחה לי פתח לשוב ולפגוש ילדים אך הפעם זה באופן ממש ממש אחר. זה כמו שאיפשהו ביקום...
קיראו עודאיך מרגיש צזיום? – הומאופתיה במרחב ריפוי משפחתי
צזיום הוא יסוד. מספרו האטומי הוא 55. בטבלה המחזורית הוא ממוקם שמאלה ולמטה, טור שישי ועמודה ראשונה. הצזיום הינו יסוד מתכת עפרתי מאד ראקטיבי. זרוק פיסה ממנה לקערת מים עם קרח ו– "בום" – יש פיצוץ. מה שהופך אותו לידוע נובע מהיותו החומר המגדיר מהו "זמן אטומי". לא ניכנס לזה. יש תרופה הומאופתית מצזיום. התחושה המרכזית של מישהו הזקוק לצזיום תהיה: “אין לי את הכוח או היכולת לעמוד על שתי רגלי ולקחת על עצמי אחריות כלשהי". מי שמרגיש ככה הופך לתלותי מאד, חסר בטחון עצמי ואינו יכול לטפל בצרכיו הבסיסיים. באחד ממפגשי מרחב ריפוי משפחתי עם מטופל בן עשרה עצרנו לרגע את התהליך,...
קיראו עוד